<h1>ספר התרומות שער ל"ה חלק א'</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ויש לברר לוה שלוה והכניס קבלן באותה מלוה ועמד ומכר הלוה כל נכסיו, והמלוה בא ליפרע מן הלקוחות שלו, והם משיבין לו אחר שאתה יכול להפרע מן הקבלן תחלה, ואף שיש לו נכסים ללוה מעתה משעת ההלואה נשתעבדו לך ואי אתה רשאי לגבות מנכסינו שקנינו מן הלוה, שהרי אתה מוצא נכסים בני חורין לקבלן שאתה יכול להפרע מהם. וכמו ששנינו [גיטין מ"ח ע"ב] אין נפרעין ממשועבדים וכו', דמה לי בחד גופא מה לי בתרי גופי. וכן שנים שלוו שנעשין אחראין וערבאין זה לזה, אם מכר אחד כל נכסיו, איתא נמי לההוא ספיקא דלעיל. ומסתברא דאית להו תרי גופי, והכל תלוי בדעת המלוה להפרע ממי שירצה ורצון המלוה להפרע מן הלוה או מנכסיו ואין ללוה בני חורין, הרי זה נפרע מן המשועבדין שלו. דבכי הא הוה ליה כההיא [כתובות צ"ב ע"א] דרצה מזה גובה רצה מזה גובה, דהא חל שעבודו על נכסי הלוה שמכר להם וחל שעבודו על הקבלן, הלכך יכול לגבות מאי זה מהן שירצה.
